אני מאמין - או - מאיפה צמח המיזם?

הרעיון לתעד אנשים מבוגרים מספרים על חייהם נבט מחוויה אישית.

 

סבתי ז"ל, לילה וילנסקי, היתה אישה מיוחדת. לעיתים, זרח אור

שובבי ובוהק בעיניה.

כיצד אוכל לתפוס את האור הזה לנצח, תהיתי...?

כיצד אוכל להראותו לילדי בבוא העת, כשתלך מאיתנו, כיצד אוכל

להזכר בברק המיוחד הזה שמפציע לפתע כשסבתא נזכרת בילדותה

על מגרש המשחקים או כשעלתה ארצה והגשימה חלום?

 

הבנתי שיש לי שליחות מיוחדת, לחבר בין סיפור חיים חד פעמי,

השייך לדור חד פעמי שעשה וראה הסטוריה, לבין העולם הדיגיטלי

המתפתח דרך מצלמת הוידאו. השילוב הזה, מצאתי, יכול לתפוס את

האדם וגם את הברק שבעיניו!

תיעדתי בוידאו את סבתי מספרת את סיפורה, הצלחתי לשמור על הברק שבעיניה וכעת אני ומשפחתי יכולים להזכר בחיותה המיוחדת.

 

זו המטרה אשר מנחה אותי במפגש עם אנשים: למצוא את הסיפורים המיוחדים והאישיים מחייהם אשר נוגעים בלבם, ויכולים להנציח את מי שהם בצורה אותנטית, שתישמר לנצח ועל פני דורות.

 

מעבר לחויה שלי כנכד או כמתעד, ישנו ערך עצום שמקבל המספר מחוויה זו: היכולת לארגן את סיפור החיים, להתבונן בו, להעלות את המיוחד שבו על פני השטח ולתעדו, הינה עשירה ובעלת ערך רב למספר.

התחושה היא של שלמות, משמעות וסיפוק מהסיפור, מן ההקשבה לו, והיכולת להעבירו בצורה חיה הלאה אל הנצח.

 

לכן פיתחתי תיעוד הן במתכונת האישית, אחד על אחד, והן באופן הקבוצתי בה מספרים המשתתפים זה לזה את סיפור חייהם, ומגלים כמה הם דומים, ובד בבד, מיוחדים...